שיחה עם איתן דנציג 16.6.2018
משמאל לימין: אלוף (מיל) הרצל בודינגר, יצחק ניר, אלוף (מיל) רן גורן
דברים בפתיחת תערוכתו של יצחק ניר
רן גורן, תיאטרון ירושלים, 22/06/12
כתב המשורר שאול טשרניחובסקי:“האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו”.
כמי שליווה את יצחק ניר – ‘איציק’ בפי חברי נעוריו – מיום הולדתו ועד היום, אני יכול להעיד כי ציוריו אינם אלא תבנית נוף מולדתו, במובן המוחשי והמטפורי כאחד.
מצוירים בהם נופי העמק בהם פסענו בין שדות קוצי הברקן היבשים בקיץ ותחת ענני הגשם הכבדים בחורף, או צוק הארבל הפולח כחרטום ספינה את קו האופק, שנגלה לעינינו המשתאות כשנפלטנו ממוצא נחל עמוד אל בקעת הכנרת בטיול “מים אל ים”.
מצויים בהם מראות מהקיבוץ בו נולדנו וגדלנו בדלות ובצנע אך עם הרבה ערכים ואמונה יוקדת בצדקת הדרך. גם להוויה החקלאית יש ייצוג בתמונת ה”שטוצר”, אותו ברז עב-ממדים אליו חיברנו את קווי ההשקיה הניידים שנשאנו על כתפינו משורה לשורה בשדות הכותנה וסלק הסוכר.
מקום כבוד בתערוכה ניתן לבני המשפחה הגרעינית, זו שאחראית לגנים שעשו את איציק לאדם ברוך כישרונות כפי שהוא. דיוקנה של אמו פנינה מבטא את אחדות הניגודים שבאישיותה – מחד הסמכותיות התקיפה של המרכזת המיתולוגית של הקומונה, הלא הוא מחסן בגדי הילדים, ומאידך החום האימהי המגונן שבעיניה של האישה שאמצה אל משפחתה ילדה יתומה, ניצולת שואה, וגדלה אותה כבתה לצד שני בניה.
דיוקנו של אביו שעיה כאיש צעיר חבוש כובע קסקט, משקפי רוח וצעיף, מזכיר לי משום מה דמות של טייס ממלחמת העולם הראשונה. קלסתרו דומה כשתי טיפות מים לראובן, הבן הבכור, צעיר נצחי בן 80 וגאון יצירתי. כך, בתמונה אחת, במודע או שלא במודע, ניתן ייצוג לשלושת גברי המשפחה. ולצדם הבן שי שתווי פניו העדינים, עיניו הכהות והרכות, ובלוריתו הסבוכה מזכירים כל-כך את אביו בנעוריו. וישנה גם אסי, בת הזוג היפה ובהירת התלתלים, שמתמונותיה קורנת האהבה שחש כלפיה האומן שצייר אותה.
לא נפקד בתערוכה מקומה של מלכות השמים, איתה כרת איציק ברית נצח משחר נעוריו. בתמונות המרשימות ניתן ביטוי ליופי המופלא של החזיונות הנדירים המוכרים רק למי שהרבה להשקיף מגובה ארבעים אלף רגל על צדם הפונה לשמש של העננים. אך במציאות הישראלית יש למלכות השמים פן נוסף – הלוחמה האווירית – פן שאיציק טייס הקרב חווה על בשרו לא אחת. בציוריו הופך איציק את כיעור המלחמה באשר היא לקרב רב-הוד בין עופות ענק דמיוניים, שבו המנצח, כשהוא מייצב את כוונת הירי על גוף יריבו ויודע כי עוד רגע ינשרו נוצותיו אל הקרקע, רוחש לו כבוד ואמפתיה כראוי בין אבירי השמיים.
ניתן למצוא בתערוכה ביטוי להוויית הקברניט השוהה ימים ולילות ארוכים בארץ זרה, בודד עם געגועיו לאהוביו הרחוקים, ומן הסתם הופך במחשבתו במגילת חייו המורכבת, ומשחזר את התקופות שחלפו ביעף כמטוס נייר ברוח, בצד אלה שמלאו בעשייה וביצירה.
כך מתבטאת תבנית נוף מולדתו של איציק בציורים עתירי הכישרון והמעוף, העשויים בטכניקות ובסגנונות משתנים על-פי רוח הזמן, הנושאים וההשראה. היצירתיות והדימיון בצד החיבור לקרקע המציאות והביקורתיות הבלתי מתפשרת באים לביטוי בציוריו של איציק, המושקעים ומוקפדים עד סף שלמות.
אשריו של האיש שניחן בכישרון כה רב, ובדחף וחריצות לתת לכישרון דרור לפרוץ ולהתבטא, ובכך לאפשר גם לזולת לטעום ממנו מנת איכות מזינה ומרחיבה את הנפש.
נאחל לך איציק, שתמשיך ליצור עוד שנים רבות, בבריאות טובה ויצירתיות משתבחת, ואנחנו חבריך, שהיינו חלק מתבנית נוף מולדתך, נמשיך ללוות, לעודד ולתמוך, וליהנות יחד אתך מעושר יצירתך.
רן גורן. ירושלים 2012
Related posts
מגידי עתידות
